חיפוש
סגור את תיבת החיפוש

תחום לשון הרע והוצאת דיבה

כל החדשות והעדכונים

חברת עורכי הדין בוסקילה, כהן, בן-שחר, מלכה ושות' 
אנו עושים את המיטב לעדכן אתכם במידע המשפטי הטוב ביותר.

חוק איסור לשון הרע, עוסק בהגנה על כבודו ושמו הטוב של אדם באמצעות הטלת איסור על פרסום ביטויים, העלולים להשפילו ולבזותו. לשון הרע הינה עוולה אזרחית וגם עבירה פלילית ולמעשה בשני המצבים ניתן לקבל פיצוי ללא הוכחת נזק.
לשון הרע- הוצאת דיבה

מהי לשון הרע ?

חוק איסור לשון הרע, עוסק בהגנה על כבודו ושמו הטוב של אדם באמצעות הטלת איסור על פרסום ביטויים, העלולים להשפילו ולבזותו. לשון הרע הינה עוולה אזרחית וגם עבירה פלילית ובעצם בשני המצבים ניתן לקבל פיצוי ללא הוכחת נזק.
החברה הישראלית ידועה כחברה רווית לחצים ומתחים העשויים לא אחת להוביל לקונפליקטים וסכסוכים רבים, בהם צד למחלוקת בוחר להעצים את הפגיעה בצד האחר, תוך שהוא חושף ומפרסם את "רחשי ליבו" באופן פומבי ובעשותו כך, הוא גורם לפגיעה קשה בכבודו ובשמו הטוב של הנפגע.

דינמיקה זו שכיחה ומובילה לכך שהנפגע שואף באופן טבעי לעשות כל שניתן ע"מ לחזור למצב הקודם טרם אירעה הפגיעה בכבודו ובשמו הטוב. לא אחת, הכלי היעיל והאפקטיבי עבורו הנפגע הינו הגשת תביעה בגין לשון הרע כנגד המפרסם.
פרסום לשון הרע יכול להוות כאמור, עוולה אזרחית בנזיקין ויכול אף להתגבש לכדי עבירה פלילית. בגין העוולה האזרחית ניתן לקבל סעדים ופיצויים הן לפי פקודת הנזיקין והן בהתאם לחוק עצמו ובהתקיים העבירה הפלילית יוטל עונש עד שנת מאסר אחת.

דיני לשון הרע מכוונים במהותם לעריכת האיזון הראוי בין חופש הביטוי מחד לזכות לשם טוב מאידך. שמו הטוב של אדם הינו ערך חשוב ומשמעותי וככזה יש להגן עליו ולקדשו. קל לקלקל שם טוב בהבל פה או מילה מיותרת, קשה עד בלתי אפשרי כמעט לתקן רושם שנוצר במקרים של פגיעה בשם טוב.
ערך זה אף מצא את מקומו בהוראת סעיף 2 לחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו: "אין פוגעים בחייו, בגופו או בכבודו של אדם באשר הוא אדם", כבודו של אדם אם כן כולל גם את שמו הטוב והטחת דברי עלבון מבזים כלפיו באופן פומבי, יש בהם משום פגיעה בכבודו.
שערו בדעתכם מה היה קורה אם כל קללה וויכוח, או השמצה כנגד אחר, היו מגיעים לפתחו של בית המשפט?
רבים הם המקרים בהם מגיע למשרדנו, אדם נסער ופגוע עד עמקי נשמתו בשל אותו פרסום שהופנה כלפיו. בעיניו של הנתבע עשוי פרסום זה להתקבל כפוגעני ומשפיל.

כיצד אם כן יכול אותו אדם לדעת האם פרסום זה עולה כדי לשון הרע כנגדו? האם ניתן להסתפק בתחושותיו הסובייקטיביות ביחס למידת הפגיעה ברגשותיו ובכבודו או שמא מדובר באלמנטים נוספים עליהם יש לתת את הדעת?
כעורך דין העוסק בדיני לשון הרע, הנני מחויב לבצע הערכת מצב המנותקת מתחושותיו הסובייקטיביות של הלקוח, תוך בחינת הנסיבות באופן אובייקטיבי ומעמיק, בחינת מידת הפגיעה בלקוח והיקפה ולבסוף הערכת סיכויי התביעה להניב את התוצאה הרצויה עבור הלקוח.
מהם המצבים העשויים להקים עילה לתביעת לשון הרע?

סעיף 1 לחוק לשון הרע התשכ"ה-1965מכיל בעצם מקרים בהם תעמוד לנפגע הזכות להגיש תביעה בגין לשון הרע ביניהם: דבר שפרסומו עלול להשפיל אדם (יחיד או תאגיד) בעיני הבריות או לעשותו מטרה לשנאה, לבוז או ללעג מצדם; לבזות אדם בשל מעשים, התנהגות או תכונות המיוחסים לו; לפגוע באדם במשרתו, אם משרה ציבורית ואם משרה אחרת, בעסקו, במשלח ידו או במקצועו; לבזות אדם בשל גזעו, מוצאו, דתו, מקום מגוריו, מינו או נטייתו המינית.
וויכוח בין שני צדדים המחליפים ביניהם קללות עלבונות או גידופים אינו חוסה תחת חוק איסור לשון הרע, לעומת זאת, התבטאות פומבית כלפי אחר אשר פגעה או יש בה בכדי לפגוע בשמו הטוב ובכבודו עשויה להוות עילה לתביעת לשון הרע ובית המשפט יפסוק את הפיצוי ללא הוכחת נזק לאחר שקבע כי הנתבע אחראי במשפט אזרחי בגין לשון הרע, או כאשר הורשע אדם בעבירה פלילית של לשון הרע.

בנקודה זו חשוב להבהיר כי בית המשפט בוחן כל מקרה לגופו ולא כל פרסום פוגעני לכאורה עשוי להקים עילה לתביעה. המבחן העיקרי הבוחן את עוצמת הפגיעה הינו מבחן אובייקטיבי הנבחן ע"י האדם הסביר ולפיו ישנה חשיבות כיצד אותו אדם סביר מעניק פרשנות למידת הפגיעה והאפקט החברתי השלילי הנלווה לה.
מבחן נוסף נעוץ בשאלת אמיתות הדברים ולפיו אין חובה שדברי הבלע, הגידופים והקללות יהיו נכונים ומדויקים אלא די בכך שנאמרו ובעצם אמירתם יצרו בעצם את האפקט הפוגעני כלפי אותו אדם אליו הם כוונו.

כיצד אם כן עשויה להתגבש עילה להגשת תביעת לשון הרע?

ראשית- חשוב כי הדברים שנאמרו הם אכן דברי לשון הרע ויש בהם בכדי להשפיל, לבזות אדם או לפגוע במשלח ידו כל זאת בהתאם להגדרות הקבועות בחוק
שנית – קיומו של אלמנט הפרסום ולפיו פרסום לשון הרע צריך להיות מפורסם לאדם אחר זולת האדם שנפגע. מדובר בפרסום בין אם בכתב, בעל פה, בצליל, בציור, בתמונה וכיוצא באלו.

פרסום לשון הרע ברשת חברתית

מאפייניה של רשת חברתית מאפשרים לאדם לשבת בביתו בנוחות ובלחיצת מקש להעלות את עמדותיו ,לחשוף אותן לעיני כל וע"י כך להפוך אותן לנחלת הכלל.
השיתוף ברשת חברתית הינו על "הקיר" והתוכן המופיע "בקיר" משותף בעצם לציבור בלתי מוגבל אשר יכול לקרוא את מה שנרשם על הקיר ואף להביע דעותיו ביחס לכתוב, ליצור שיח אודותיו או לבצע שיתוף וע"י כך להגדיל משמעותית את כמות הנחשפים לאותו פרסום.
הנגישות לרשתות החברתיות כגון "פייסבוק" "אינסטגרם" "טיק טוק" "טוויטר" ועוד, טומנת בחובה פוטנציאל הרסני, לפיו אותן רשתות חברתיות עשויות לשמש פלטפורמה לזירת השמצות והתכתשויות בין גולשים.

עשיית שימוש ברשת החברתית ככלי ניגוח "יעיל" ונוח לפרסום פוסט פוגעני, בין אם נעשה בכוונה תחילה ובין אם לאו, עשוי להוות עילה לתביעת לשון הרע ותוצאותיו החברתיות נמדדות ביחס לכמות הצופים שנחשפו לפוסט הפוגעני, תגובותיהם לחיוב ולשלילה ו"גלגול" הפוסט ע"י שיתופים נוספים המרחיבים את תפוצתו.
מומלץ לתעד ולצלם את מסך הפייסבוק בו הופיע הפוסט הפוגעני, את תגובות הצופים, מספר השיתופים של הפוסט וכן להימנע ככל שניתן ממעורבות כלשהיא בשיח הפוגעני, לניהול תיק תביעה מומלץ לקחת עורך דין המתמחה בדיני לשון הרע.

לקריאה נוספת על לשון הרע בפייסבוק >>

הגנות לשון הרע

חוק איסור לשון הרע נחקק בידיעה כי ייתכנו פרסומים המהווים לשון הרע וחרף פגיעתם באדם עדיף שייודעו לציבור בשל האינטרס הציבורי הקיים והתועלת הרבה שבפרסומם.
אותו איזון בין הזכות לחופש הביטוי לזכות לשם טוב, יוצר לא אחת מצבים בהם פרסום כלשהוא מכיל לשון הרע אינו נפסל ואף אינו טומן בחובו סנקציות בשל חשיבותו הרבה של חופש הביטוי מקום בו מדובר בפרסום הנוגע לעניין ציבורי.
חוק איסור לשון הרע קובע שורה של הגנות, כאשר הטענה לתחולתה של אחת מאותן הגנות הקבועות בחוק ביחס לפרסום תעלה ע"י הנתבע וביוזמתו בכתב הגנה מטעמו.

פרסומים מותרים – מדובר בפרסומים מותרים הפוגעים באדם, אך חוסים תחת הגנה זו מתוך מטרה לשמור על הליכים משפטיים תקינים וכן על חופש הביטוי.
לדוגמא: פרסום מבקר המדינה, פרסום ע"י שופט או כל אדם בעל סמכות שיפוטית, פרסום בישיבות הממשלה, פרסום ע"י בעל דין בהליך שיפוטי, פרסום של וועדות חקירה, פרסום שקיימת חובה עפ"י דין לפרסמו ועוד.

הגנת אמת הפרסום – הגנה זו המכונה גם "אמת דיברתי" מטילה על הנתבע את חובת ההוכחה כי הדבר שפורסם היה אמת וישנו עניין ציבורי בפרסומו.
יודגש כי לא ניתן לשלול הגנת אמת בפרסום כאשר לא הוכחה אמיתות בפרט לוואי שאין בו פגיעה של ממש
הגנת אמת בפרסום יכולה להגן על אדם המפרסם לשון הרע מפני תביעה אזרחית או פלילית ולצורך מימוש הגנה זו חייבים להתקיים שני תנאים מצטברים:

האחד- מתייחס לאמיתות הפרסום ולפיו חייב הפרסום להיות דבר אמת ונכון עובדתית. יודגש כי אין משקל לשאלה האם המפרסם היה בטוח בתום לב שדבריו נכונים ובדיעבד הסתבר ההפך. במצב זה הוא אינו יכול להנות מהגנה זו.

השני- נוגע לשאלה האם יש בפרסום עניין ציבורי? תנאי זה מחייב קיומו של אינטרס ציבורי המצדיק את הפרסום ואת זכותו של הציבור לדעת. במקרה זה בית משפט נדרש לאזן בין האינטרס של הנפגע ע"מ שלא לחשוף פרטים פוגעניים אודותיו לבין חופש הביטוי בו גלומה זכותו של הציבור לדעת.

דוגמא שכיחה לשימוש בהגנה הינו במקרה בו עיתונאי מפרסם דברים קשים ופוגעניים כנגד איש ציבור ואותו פרסום אכן הוביל לפגיעה קשה בו. אין ספק כי אם מדובר בפרסום בגין העניין הציבורי העומד מאחוריו, יידרש המפרסם לעמוד בתנאיה של הגנה זו ולהוכיח כי דבריו אמת וכי ישנו עניין ציבורי בפרסומם.

הגנת תום הלב– מדובר בהגנה מרכזית בה מפרסם יוכל להתגונן מפני תביעת לשון הרע, אם יוכיח כי עשה את הפרסום בתום לב באחת מהנסיבות המוגדרות ב-12 תתי סעיפים החוסים תחת הגנה זו.
תום לב משקף מצב נפשי בו פועל אדם ממקום של אמונה שאין במעשיו או בדבריו משום פגיעה וכל התנהלותו באה ממקום של הגינות ויושרה. ע"מ לחסות תחת גדריה של הגנת תום הלב, הנתבע נדרש לעמוד בשני תנאים מצטברים:

האחד- מטיל על כתפי הנתבע את הנטל להוכיח כי הפרסום נעשה בתום לב ולא מתוך כוונת זדון. מדובר במבחן האדם הסביר לפיו נבחנת הסוגיה האם אותו מפרסם היה צריך לדעת או לצפות שאותו פרסום המיוחס לו עולה כדי לשון הרע. אם התשובה לכך הינה חיובית הרי שמדובר בפרסום שנעשה בחוסר תום לב ולכן לא יזכה להגנה זו.

השני- מטיל על כתפי הנתבע את נטל ההוכחה כי הפרסום נעשה תחת אחד מ-12 תתי הסעיפים הנלווים להגנה זו ביניהם: הפרסום נעשה לשם הגנה אישית על המפרסם, חוסר ידיעת על הנפגע או על נסיבות שבגינן ייפגע מהפרסום, הפרסום היה בגדר הבעת דעה על התנהגות כל שהיא במגזר הציבורי או כבעל דין, פרסום ביקורת על יצירה אמנותית, פרסום של הגשת תלונה, פרסום המהווה גינוי והכחשה של פרסום לשון רע קודם, פרסום בשידור חי ועוד.
נתבע אשר יצר פרסום החוסה תחת גדרי אחת הנסיבות המנויות בתתי הסעיפים הנ"ל, והפרסום הינו פרסום סביר במסגרת אותן נסיבות, ייחשב כמי שעשה את הפרסום בתום לב, מנגד נתבע ייחשב כמי שעשה את הפרסום בחוסר תום לב במצבים בהם הוכיח התובע כי: מדובר בפרסום שאינו אמת והנתבע לא האמין שהוא אמת, מדובר בפרסום שקרי והנתבע לא נקט באמצעים סבירים בכדי לבדוק את אמיתותו וכן כאשר מדובר במצב בו הנתבע התכוון לפגוע בנתבע במידה לא סבירה.

על מי רובץ הנטל להוכיח כי הגנה אחת או יותר התקיימה?

הטענה לתחולתה של אחת מאותן הגנות הקבועות בחוק איסור לשון הרע, תעלה ע"י הנתבע בכתב הגנה מטעמו. במידה והנתבע לא העלה טענה זו הוא אינו רשאי להעלותה בשלב מאוחר יותר .
יש לבחון בזהירות ובמיומנות את האפשרות להעלאתן של טענות הגנה במקרה של הגשת תביעה בגין לשון הרע וכן רצוי להיוועץ בעורך דין הבקי בדיני לשון הרע ע"מ לבסס הגנה ראויה.

מוזמנים גם לקרוא על תביעה להוצאת דיבה | וגם על לשון הרע בפייסבוק>>

Facebook
LinkedIn
Twitter
שתפ במייל
להדפסה
עוד מאמרים בנושא:

צרו קשר לתיאום פגישה:

או חייגו:

Call Now Button דילוג לתוכן