בתחילת המאה ה-21 התחלנו להיחשף לתופעה חדשה ומעניינת במיוחד – עליית הרשתות החברתיות. פייסבוק, טוויטר, אינסטגרם ורדיט שינו את מאזן הכוחות בעולם התקשורת באופן דרסטי. לפתע, הצורך בפלטפורמה יקרה, עורך תוכן, בודק עובדות ועורך כדי להפיץ תוכן כלשהו בקרב מאות אלפים ואפילו מיליונים של אנשים התייתר לחלוטין. די היה להעלות את התוכן באפליקציה חינמית וקלה לשימוש והופה – המידע הפך לנחלת הכלל.
הרשתות החברתיות עשו מהפיכה חשובה מאוד בשיטת ייצור וצריכת התוכן שלנו, אך אליה וקוץ בה – עם עליית הרשתות החברתיות הגיעה והתרחבה תופעת הפייק ניוז, השיימינג ולשון הרע בפייסבוק. לפתע יכול כל אדם להפיץ דיבה ללא חשבון וללא מחשבה על ההשלכות של מעשיו.
לשון הרע בפייסבוק – האם יש עילה לתביעה?
חוק איסור לשון הרע קובע שנעברה עבירה של לשון הרע אם התקיימו שני התנאים המצטברים הללו:
- פורסם תוכן, בין אם בכתב, בהקלטה או בווידאו, שהגיע לאדם אחר
- התוכן המפורסם עלול לפגוע בשמו הטוב של האדם בו עוסק התוכן
נכון להיום, הפסיקה אינה מבדילה בין פרסום בפייסבוק לבין פרסום בעיתון או בטלוויזיה. במילים אחרות, כל פוסט שלילי אודות אדם אחר יכול להוות עילה ללשון הרע בפייסבוק. והסיבה פשוטה – פוטנציאל התפוצה של לשון הרע בפייסבוק הוא כמעט אינסופי. פוסטים יכולים להפוך לוויראלים, להיות משותפים באלפי קבוצות, ולהגיע אפילו לחדשות. וככל שפוטנציאל התפוצה גבוה יותר – כך גם פוטנציאל הפגיעה בשמו הטוב של הקרבן עולה.
האם שיתוף וסימון "לייק" נחשבים ללשון הרע?
נכון להיום, הפסיקה אינה מבדילה בין שיתוף פוסט לבין כתיבתו. דהיינו, כל אדם המשתף פוסט פוגעני או שלילי אודות אדם אחר יכול להיות חשוף לתביעת דיבה. בשאלת סימון ה"לייק" נחלקו השופטים; מצד אחד, סימון לייק כמוהו כשיתוף החברים הטובים הרואים בפיד הפייסבוק שלהם את הפוסט. אולם מצד שני, נקל לשער כמה מסובך יהיה לתפקד בעולם שבו לייק על פוסט, שניתן פעמים רבות בהיסח הדעת, יכול לשמש בכסיס לתביעת דיבה.
היועץ המשפטי לממשלה ד"ר מנדלבליט כתב חוות דעת ברורה בעניין בה הוא המליץ שלא להכיר בלייק כעילה ללשון הרע בפייסבוק. בסופו של דבר, אימצו שופטי ביהמ"ש העליון את המלצתו ונכון להיום, סימון לייק אינו יכול להוות עילה לתביעת דיבה.
מוזמנים לקרוא עוד על תביעה על הוצאת דיבה >>
